פסק-דין בתיק ע"א 5100-10

1.         הערעור והערעור שכנגד מופנים כלפי פסק דינו של בית משפט שלום בירושלים (כב' השופטת אביב מלכה) בתיק א' 6942/02 שניתן ביום 24/12/2009, לפיו נתקבלה תביעת התובע - הנתבע בערעור שבפנינו והמערער שכנגד - בנק הפועלים בע"מ (להלן: "הבנק"). בפסק הדין התקבלה תביעת הבנק בגין הלוואות שניתנו למערערים בערעור שבפני והמשיבים בערעור שכנגד - צדוק יהודה וצדוק ציונה (להלן: "המערערים") ולא נפרעו. בפסק הדין נקבע כי המערערים לא הצליחו להרים את נטל ההוכחה המוטל עליהם להוכיח את טענתם, כי הבנק פעל, בדרך שבה העניק להם את ההלוואה נשוא התביעה, באופן של התניית שירות בשירות. זאת על ידי חיובם לפתוח תוכניות חיסכון, שעה שחשבונם היה ביתרת חובה.

2.         עוד קבע בית משפט קמא, כי המערערים לא הצליחו להראות, כי הפעולות שביצעו היו תוצאה של לחץ ודרישה של הבנק, תוך התניית השירות אותו ביקשו בשירות אחר. בנוסף, כך נקבע, לא הצליחו המערערים להצביע ולו על אירוע אחד , בו נכפה עליהם קבלת שירות בו לא חפצו.

3.         הטענה העיקרית של  המערערים היא, ששגה בית משפט קמא משהתעלם מהעובדות שהוכחו לטענתם ע"י המערערים, ושמכוחן קמה חזקה עובדתית בדבר התניית שירות בשירות, חזקה שמכוחה עבר נטל הבאת הראיות אל הבנק, נטל שלא הורם על ידו.

4.         הבנק בערעור שכנגד, קובל נגד החלטת בית המשפט שלא לחייב את  המערערים בריבית ההסכמית, כפי שנתבעה בכתב התביעה המקורי ועל החלטתו לחייבם רק בהפרשי הצמדה ורבית על סכום הקרן. זאת על אף שהמערערים זנחו בסיכומיהם בבית המשפט קמא את טענותיהם, בעניין הגדלת תוספת הסיכון שהייתה גלומה לטענתם, בריבית ההסכמית ומכאן שלא היה מקום שלא לפסוק את מלוא הסעד המבוקש על ידי הבנק בתביעתו.

5.         הטענה העיקרית של  המערערים בעניין הערעור שכנגד, היא, כי אין כל זיקה עניינית בין הערעור שהגישו לבין הערעור שכנגד, זיקה, שהיא תנאי הכרחי לקיום דיון משותף בין שני הערעורים. לטענתם, הודעת הערעור שכנגד לא מכוונת כנגד הכרעה כלשהי מפסק הדין שניתן על ידי בית המשפט קמא.

6.         בעניין הזיקה הנדרשת בין הערעור לבין הערעור שכנגד, טוען הבנק, כי דרישת הפסיקה, לצורך הגשת ערעור שכנגד, איננה שעל נושאי הערעור והערעור שכנגד  להיות קשורים עניינית זה לזה, אלא שהמערער שכנגד זכאי לתקוף כל הכרעה הקשורה בנושא הערעור.

רקע :

7.         העובדות פורטו בהרחבה בהחלטתו של כבוד הרשם א' פוני בבקשת רשות להתגונן של המערערים אשר ניתנה ביום 14/06/2006 (בש"א 8937/04), בה קבע כבוד הרשם כי תינתן למערערים רשות להתגונן בתנאי שיופקד סך של 40,000 ש"ח בקופת בית המשפט בתוך 10 ימים, (החלטה אשר שונתה על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים). פסק דינו של בית משפט קמא התבסס על עובדות אלה ואשר יפורטו להלן, ואין אלא לחזור על עיקרי הדברים, תוך הבאת הדגשים הנדרשים:

8.         תחילת המחלוקת בין הצדדים החלה בזמן שהמשיב - בנק הפועלים (להלן: "הבנק") הגיש כתב תביעה בסדר דין מקוצר בגין חוב של המערערים בסך של 61,000 ש"ח ביום 25/06/02. על פי הנטען בכתב התביעה המערערים פתחו חשבון בבנק הפועלים בסניף רמות אשכול בירושלים ביום 09/12/87.

            על פי הנטען, המערערים חתמו ביום 01/06/2000 על כתב התחייבות להחזר הלוואה על סך של 25,000 ש"ח אשר לטענת הבנק, לא עמדו בתנאי החזר ההלוואה אשר הייתה אמורה להיפרע ב 36 תשלומים חודשיים החל מיום 10/07/2000.

9.         עוד נטען, לצורך פריסת החוב, נטלו המערערים הלוואה נוספת בסך של 30,000 ש"ח אשר גם הייתה אמורה להיפרע בתוך 36 תשלומים חודשיים וזאת החל מיום 05/02/2001, לטענת הבנק , לא עמדו המערערים גם בהחזר הלוואה זו.

יתרת החוב  בחשבון המערערים נכון ליום 01/04/2001 עמדה על 61,000 ש"ח. מכיוון שלמערערים לא היתה מסגרת אשראי מאושרת, הועמדו כל חובותיהם לפירעון מידי, כשחוב זה לא סולק הוגשה התביעה הנ"ל.

10.       במהלך בירור התביעה, נקטו המערערים בשני הליכים אשר נדחו: האחד, ביום 01/05/2003 עתרו למתן רשות להתגונן, בקשה להמציא מסמכים ולחילופין בקשה להארכת מועד (בש"א 3609/03); 

השני, (בש"א 5645/03), עתרו המערערים וביקשו להגיש תצהירים וחוות דעת מומחה משלימה. כאמור הבקשות כולן נדחו ביום 21/09/2003 וביום 04/01/2004 ניתן פסק דין לטובת הבנק.

בהמשך, הוגש ערעור לביהמ"ש המחוזי בירושלים ע"י המערערים. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וביום 21/07/2004 בוטל פסק הדין האמור.

11.       עובר לביטול פסק הדין הנ"ל, התקיים דיון בבית משפט המחוזי, לפיו נקבע הסדר לגבי אופן וזמני המצאת מסמכים שונים, אשר פורטו בהרחבה בהחלטתו של  הרשם פוני הנ"ל.

בקשתם של המערערים, במסגרת בש"א 3609/03 לרשות להגן, נתקבלה על ידי הרשם פוני. בהחלטה זו, למרות שכתב בהחלטתו בעמוד 10, כי גרסת ההגנה של המבקשים "הינה יותר מקלושה", באופן שתינתן רשות להתגונן בפני התביעה, בתנאי שיופקדו בקופת בית המשפט  40,000 ש"ח בתוך 10 ימים מיום קבלת ההחלטה הנ"ל ולא, יישאו בהוצאותיה ובשכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ש"ח.

12.       ערעור על החלטה זו התקבל ביום 23/01/2007 בע"א 9481/06 על ידי הרכב השופטים: כב' סגן הנשיאה השופט צ. סגל, י. שפירא, ו-י. נועם באופן בפסק הדין, נכתב כי התניית בקשת רשות להתגונן בקביעה של 60,000 ש"ח לערך, בתנאי שיופקד בקופת בית המשפט סך של 40,000 ש"ח, משמע עבור המערערים בתיק - דחייתה. על כן, סברו כי יש להפחית את סכום הפיקדון שיעמוד על סך של 20,000 ש"ח. ( כאשר סכום הפיקדון בסך 10,000 ש"ח שכבר הופקד בבית המשפט יוכל לשמש אף לתכלית זו).

פסק דינו של בית משפט קמא: